חוקת גרמניה

חוקת גרמניה
Grundgesetz für die Bundesrepublik Deutschland

פרטי החוק
מדינה
שם רשמי	Grundgesetz für die Bundesrepublik Deutschland
סוג	חוקה
גוף מחוקק	Parlamentarischer Rat
שטחים שעליהם חל החוק	גרמניה

גרמניה

ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של גרמניה

חוקה ונשיאות חוק היסוד (1949) בית המשפט החוקתי הפדרלי נשיא: סטפן הארברת נשיא גרמניה (רשימה) פרנק-ואלטר שטיינמאייר (SPD) הרשות המבצעת הקבינט של גרמניה הקבינט העשרים וארבעה קנצלר גרמניה (רשימה) אולף שולץ (SPD) סגן הקנצלר רוברט האבק (ירוקים) הרשות המחוקקת בונדסראט נשיא: פיטר טשנטשר (SPD) בונדסטאג נשיאה: ברבל בס (SPD) הרשות השופטת בתי משפט פדרליים פלילי ● מנהלי ● פיסקלי ● עבודה ● סוציאלי בתי המשפט בגרמניה חלוקה מנהלית מדינות באדן-וירטמברג ● בוואריה ● ברלין ● ברנדנבורג ● ברמן ● המבורג ● הסן ● מקלנבורג-מערב פומרניה ● סקסוניה התחתונה ● נורדריין-וסטפאליה ● ריינלנד-פפאלץ ● חבל הסאר ● סקסוניה ● סקסוניה-אנהלט ● שלזוויג-הולשטיין ● תורינגיה ממשל פנים-מדינתי ראש ממשלה אספת המדינה מחוזות גרמניה בחירות מפלגות פוליטיות יחסי חוץ פורטל גרמניה

חוק היסוד לרפובליקה הפדרלית של גרמניה (בגרמנית: Grundgesetz für die Bundesrepublik Deutschland) - חוקת

גרמניה, הוא המסמך המשפטי המחייב והגבוה ביותר בחוק של גרמניה. החוקה מסדירה את היותה של גרמניה רפובליקה פדרלית חוקתית בעלת 16 יחידות מדיניות בעלות אוטונומיה מוגבלת - מדינות גרמניה. בנוסף, היא מכילה רשימה נרחבת של זכויות הפרט, אותן החוקה מעגנת.

החוקה אושרה רשמית ב-8 במאי 1949, ונכנסה לתוקפה ב-23 במאי אותה השנה. החוקה מבוססת על חוקתה של מערב גרמניה, ועם איחוד גרמניה בראשית שנות התשעים גם חלקה המזרחי של גרמניה הוכפף לה. עם האיחוד בוצעו בה מעט תיקונים קלים.

החוקה שמה דגש על חירות הפרט בקטלוג נרחב של זכויות אדם ומפלגת את הסמכויות בין שתי הרמות הפדרליות של המדינה ובין הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. מבחינות רבות, החוק הבסיסי מ-1949 הוא מענה לפגמים שנתפסו בחוקת ויימאר מ-1919 שייתכן ונתנו את חלקם להתדרדרות הרפובליקה ועלייתה המאוחרת יותר של המפלגה הנאצית בשנת 1933.

היסטוריה

חוקת ממלכת בוואריה

בשנת 1818 נכתבה בבוואריה חוקה מודרנית יחסית לממלכות גרמניה האחרות, אשר יצרה פרלמנט המבוסס על שני בתים: הבית העליון שישבו בו חברי האצולה ובעלי הקרקעות; והבית התחתון שישבו בו נציגי הציבור מהדרגות הנמוכות יותר.

חוקת הקונפדרציה הגרמנית

ראו גם – אביב העמים, מהפכות 1848

בין השנים 1848 ו-1849 פרצה סדרת מהפכות לאומיות בגרמניה כביטוי מקומי של "אביב העמים" שהתחולל באותה תקופה באירופה כולה. המהומות שפרצו בברלין בשנת 1848, אשר תבעו כינון של מדינת לאום גרמנית בנוסף לרפורמות ליברליות שונות, אילצו את המלך הפרוסי פרידריך וילהלם הרביעי להבטיח מונרכיה חוקתית.

ב-18 במאי 1848 התכנסה בפרנקפורט האספה הלאומית הראשונה, שמטרתה הייתה ליצור מדינה לאומית גרמנית. זו הייתה האספה הלאומית של פרנקפורט. האספה הראשונה אשר נבחרה בבחירות בכל שטח גרמניה, בתקופה שבה הייתה עדיין מחולקת לנסיכויות רבות. האספה שירתה בתפקידה ברשות מחוקקת מ-18 במאי 1848 ועד 31 במאי 1849 והתכנסה בכנסיית פאולסקירכה שבפרנקפורט. כינוס האספה היה אחת התביעות של המהפכנים במהפכת מרץ במדינות הקונפדרציה הגרמנית.

באמצעות דיונים סוערים וממושכים הצליחה האספה לחוקק את חוקת פאולסקירכה, אשר הכריזה על כינון קיסרות גרמנית מאוחדת, שמדינות גרמניה השונות יהיו כפופות אליה. כשפורסמה החוקה סירב המלך פרידריך וילהלם ליטול את כתר המדינה הגרמנית המאוחדת ולבסוף גרמניה אוחדה רק בשל הלחץ שהפעילו מנהיגיה הצבאיים של פרוסיה.

חוקה זו הגשימה את דרישות התנועות ליברליות והלאומיות אשר עמדו כאופוזיציה לשיטתו של מטרניך. החוקה פירטה זכויות אדם רבות, וקבעה את צורת המשטר על-פי עקרונות הדמוקרטיה הפרלמנטרית, במשולב עם מונרכיה חוקתית העוברת בירושה.

החוקה הצפון גרמנית

עוד בשנת 1866 חיבר ביסמרק את החוקה הצפון גרמנית בעקבות המלחמה האוסטרו-פרוסית ויצירת הקונפדרציה הצפון-גרמנית, מתוך כוונה כי זו תהיה חוקת האימפריה הגרמנית של 1871, אם כי בתיקונים קלים.

חוקה זו העניקה לקנצלר החדש אוטו פון ביסמרק סמכויות רבות, שכן היא הפכה אותו ל"אחראי" אך לא חייבה אותו לתת דין וחשבון בפני הרייכסטאג, והעבירה לידיו את הסמכויות על התקציב הצבאי (לאחר המשבר החוקתי אליו נקלע וילהלם הראשון בשנת 1862).

גרמניה, יחד עם המשטרים האוטוריטריים באיטליה ובאימפריה היפנית, כללה מספר יסודות דמוקרטיים, ובמיוחד הרייכסטאג (בקונפדרציה הצפון-גרמנית ואחר כך בקיסרות הגרמנית), פרלמנט בעל סמכויות מצומצמות. החקיקה דרשה את אישור ה"רייכסראט", המועצה של נציגי הנסיכויות, שבה נהנתה פרוסיה מרוב ברור. עיקר ההשפעה הפרוסית, עם זאת, נבע מעובדת שליטתה בגופי הסמכות המבצעת בגרמניה: ה"קייזר" והקנצלר הקיסרי שמונה על-ידו – אוטו פון ביסמרק. בעוד שיתר הנסיכויות הורשו לנהל ממשלות משל עצמן, כל כוחות הצבא היו בסמכותה של הממשלה הקיסרית, או למעשה, פרוסיה. הגם שנותרה אוטוריטרית בהיבטים רבים, התירה האימפריה את קיומן של מפלגות.

חוקת רפובליקת ויימאר

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ממשלת רפובליקת ויימאר אימצה את הנוסח של פרופסור הוגו פרויס, והחוקה נחתמה והתקבלה ב-11 באוגוסט 1919.

החוקה קבעה כי המדינה היא רפובליקה, וכי הסמכות הפוליטית נובעת מהעם. לחוקה היו שתי מגמות: להינתק מהרוח הפרוסית המיליטריסטית ולשמור על אחדות גרמניה כיחידה מדינית ולא כאוסף של ממשלות מקומיות, בלי לבטל את המבנה הפדרלי של גרמניה. במסגרת המגמה זו הוכרזו בחוקה עקרונות ליברליים, כדוגמת, שוויון בפני החוק, שמירת חירות הפרט, חופש הדיבור וכיוצא בזה.

חוקת ויימאר, נחשבת כאחת ההצהרות הנעלות ביותר בדבר זכויות האדם וחירויותיו. אלא שהיה פער גדול בינה לבין המציאות העגומה בפועל, כפי ששררה בהמשך במהלך שנות קיומה של הרפובליקה. במסגרת המגמה השנייה נשמר המבנה הפדרלי של גרמניה - 18 מדינות שהן עצמן רפובליקות. לממשלה המרכזית בברלין ישנן סמכויות נרחבות. המשטר הוא פרלמנטרי: ברייכסטאג, שנבחר בבחירות כלליות ויחסיות, יושבים נציגי המפלגות וברייכסראט יושבים נציגי המדינות.

הנשיא נבחר על ידי העם לשבע שנים ויכול להוציא צווי חירום כאשר הממשל הפרלמנטרי אינו מתפקד. סעיף 48 בחוקה הגרמנית נתן בידי הנשיא את הכוח להכריז מצב חירום "כדי לשמור על הסדר הציבורי" ולבטל את כוחו של הפרלמנט. סעיף זה הופעל לעיתים קרובות במהלך 14 שנות קיומה של הרפובליקה, לפעמים ללא סיבה למעט רצון הממשלה להשיג רוב פרלמנטרית במצב בהם לא הצליחה להשיג רוב זה.

בראי ההיסטוריה, חוקת ויימאר זכורה כזו שהניחה את התשתית החוקית לעליית הנאציזם לשלטון בשנת 1933, בשל אותו סעיף 48 אשר איפשר לנשיא לנקוט באמצעי חירום ללא הסכמת הרייכסטאג ולהגביל או אף לבטל את זכויות היסוד. היטלר אכן ניצל לרעה סעיף זה הלכה למעשה ב"צו שריפת הרייכסטאג" ולאחר מכן ב"חוק ההסמכה" שהעביר לידיו סמכויות נשיאותיות נרחבות ללא צורך בחקיקה.

חוקת גרמניה הנאצית

לאחר שריפת הרייכסטאג ב-27 בפברואר 1933, התקפה אשר הואשמו בה הקומוניסטים, היטלר הכריז על מצב חירום לפי סעיף 48 ולאחריה חתם הנשיא פאול פון הינדנבורג על צו נשיא הרייך להגנת העם והמדינה (נודע גם כ"צו שריפת הרייכסטאג"), אשר משעה את חוקת ויימאר למשך כל תקופת הרייך השלישי, חוקת ויימאר לא בוטלה למעשה על ידי גרמניה הנאצית, אך "הושעתה ללא הגבלת זמן". חוק ההסמכה שאושר ברייכסטאג ב-23 במרץ 1933 העניק לממשלה סמכויות חקיקה מלאות, ובכך איפשר לממשלה לעקוף את הפרלמנט (הרייכסטאג עצמו), בו למפלגה הנאצית לא היה רוב מוחלט. החוקים האלה תרמו להאחדה, תהליך כינון השליטה הטוטליטרית תחת שלטון המפלגה הנאצית.

חוקת גרמניה המערבית

ב-1 בספטמבר 1948 התאספה "המועצה הפרלמנטרית" בראשה קונראד אדנאואר ולצידו תיאודור הויס בבון (שנכללה באזור כיבוש הבריטי) וניסחה, בחודשים שלאחר מכן, את חוקת גרמניה.

החוקה התקבלה על ידי המעצמות הכובשות ועל ידי בתי הנבחרים של מדינות המחוז. לא נערך משאל עם. רק בוואריה הסתייגה בשל ביקורתה על החוסר בפדרליזם בנוסח החוקה, ועם זאת קיבלה על עצמה את תוקף החוקה. למרות ניסיון העבר ברפובליקת ויימאר לא הכילה החוקה התייחסות לאחוז החסימה. ב-23 במאי 1949 נכנסה החוקה לתוקף למחרת, 24 במאי 1949 קמה הרפובליקה הפדרלית של גרמניה.

כלקח מקריסת רפובליקת ויימר נקבע בחוקה שלא ניתן לבטל זכויות אדם בסיסיות, והסדרים פרוצדורליים של נשיא ייצוגי בלבד, אחוז חסימה וחיוב הצבעת אי אמון קונסטרוקטיבית.

ב-30 במאי 1968 הועברו תיקונים לחוקה בהם נקבע שכמה מהזכויות הבסיסיות בחוקת גרמניה יוגבלו אם ידרש לכך במקרה של מצב הגנה, מצב של מתיחות, או מצב חירום פנימי או אסון, למרות התנגדות עזה באופוזיציה החוץ-פרלמנטרית כביכול. תיקונים אלו כללו בין היתר שינויים שהכילו התייחסות לאיחוד אפשרי עם גרמניה המזרחית.

חוק היסוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה

לאחר איחודה של גרמניה, הוקמה הרפובליקה הפדרלית של גרמניה והיא קיבלה את חוק היסוד ב-23 במאי 1949, ומאוחר יותר הפך לחוקה עבור גרמניה כולה לאחר איחוד המדינה ב-1990. החוקה הוקמה בהשפעת שלטון צבאי אמריקני, בריטי וצרפתי, והיא עוצבה מתוך רצון למנוע את חזרת היטלריזם והדיקטטורה בגרמניה.

מבנה החוקה

החוקה הגרמנית מחולקת לשישה פרקים עיקריים:

פרק 1: "הכבוד של האדם" (Artikel 1 – 19)

• הכבוד האנושי (סעיף 1) הוא ערך עליון, וכל פגיעה בו אסורה.
• פרק זה מתאר את זכויות האדם, כולל זכויות פרט בסיסיות כמו חופש הביטוי, חופש הדת, חופש ההתאגדות, הזכות לפרטיות, הזכות להליך משפטי הוגן ועוד. הוא גם מגדיר את חובת המדינה להגן על זכויות אלו.

פרק 2: "המדינה הפדרלית" (Artikel 20 – 37)

• הגדרת גרמניה כמדינה פדרלית עם חוקה דמוקרטית, רפובליקנית ומשפטית.
• הזכות לעתור לבית המשפט החוקתי: כל אזרח יכול לעתור לבית המשפט החוקתי אם הוא סבור שהמדינה פוגעת בזכויותיו.
• עקרונות שלטוניים: החוקה מבטיחה את עקרונות שלטון החוק, חופש הדיבור, הדמוקרטיה וערכים של סובלנות.
• הפרק הזה גם מגדיר את המבנה הפדרלי של המדינה: 16 מדינות פדרליות, שכל אחת מהן בעלת חוקה משלה.

פרק 3: "ההסדרים בעניין זכויות אזרח" (Artikel 38 – 49)

• סעיף 38 מגדיר את הזכות לבחור ולהיבחר לפרלמנט הפדרלי (הבונדסטאג).
• סעיף 40 מפרט את פרוצדורת הבחירות, כולל מערכת הבחירות ושיטת הבחירה (שיטה מעורבת של רוב ושיעור).

פרק 4: "החוקיות של מוסדות השלטון" (Artikel 50 – 53)

• סעיפים אלו עוסקים במבנה השלטוני של גרמניה, תיאורים של המוסדות הפדרליים כמו הנשיאות, הקנצלר, ופרלמנט הבונדסטאג.

פרק 5: "היחסים עם מדינות אחרות" (Artikel 52 – 91)

• התייחסות להסכמים בין-לאומיים, זכויות והתחייבויות במדיניות החוץ של גרמניה, והתחייבויות במסגרת האומות המאוחדות.

פרק 6: "סיום החוקה וההוראות האחרונות" (Artikel 92 – 146)

• תוקף החוקה, יכולת לבצע תיקונים ושינויים, והחוקיות הכללית של החוקה.
• סעיף 146 מפרט את התנאים שבהם ניתן לשנות את חוק היסוד.

המוסדות השלטוניים

המוסדות השלטוניים המרכזיים בגרמניה מבוססים על עקרונות של רפובליקה פדרלית, דמוקרטית, ומשטר חוקתי. העקרונות האלו מבטיחים איזון בין כוחות השלטון והגנה על זכויות האזרח.

1. הנשיאות (Bundespräsident)

• הנשיא הוא ראש המדינה הפדרלית, אך תפקידו סמלי בעיקר.
• הנשיא ממונה על ידי האספה הפדרלית (Bundesversammlung) ותפקידו הוא לייצג את המדינה ברמה הלאומית והבין-לאומית.
• אין לנשיא סמכויות ביצועיות משמעותיות.

2. הקנצלר (Bundeskanzler)

• הקנצלר הוא ראש הממשלה והדמות המרכזית בשלטון הפדרלי. הוא אחראי להנהגת המדיניות הכללית ומנהל את העבודה השוטפת של הממשלה.
• הקנצלר נבחר על ידי הבונדסטאג (הפרלמנט) ובפועל נשאר בתפקיד כל עוד יש לו את תמיכתו של הבונדסטאג.

3. הבונדסטאג (Bundestag)

• הבונדסטאג הוא הפרלמנט הפדרלי של גרמניה. הוא אחראי לחוקק חוקים, לפקח על פעילות הממשלה ולבצע את ההסמכה של הקנצלר.
• הבונדסטאג נבחר בבחירות כלליות כל ארבע שנים.

4. הבונדסראט (Bundesrat)

• הבונדסראט הוא הגוף המייצג את המדינות הפדרליות (ה-Länder).
• כל מדינה פדרלית שולחת נציגים לבונדסראט, שמטרתו לעזור בחקיקה ולפקח על הפעילות השלטונית.

5. בית המשפט החוקתי הפדרלי (Bundesverfassungsgericht)

• בית המשפט החוקתי הפדרלי של גרמניה אחראי לפיקוח על חוקתיות החוקים והפעולות של המדינה. הוא מהווה את אחד המוסדות המשפטיים החשובים ביותר במדינה.
• יש לו את הסמכות לבטל חוקים או פעולות שנמצאות בניגוד לחוקה.

עיקרי החוקה

החוקה הגרמנית, "חוק היסוד" (Grundgesetz), מבוססת על עקרונות יסוד שמנחים את אופי השלטון ואת סדרי הממשל במדינה הפדרלית של גרמניה. העקרונות הללו נועדו להבטיח מדינה דמוקרטית, שוויונית, חופשית, ומשפטית. החוקה הגרמנית כוללת עקרונות מרכזיים שמהווים את התשתית של השלטון והחוק במדינה, ובסיסם הוא הגנה על זכויות האדם, הדמוקרטיה ושלטון החוק.

העקרונות המרכזיים של חוק היסוד מצויים בעיקר בפרק 1 ובפרק 2 של החוק, אך הם מושרשים בעקרונות כלליים החוזרים ומופיעים גם בפרקים אחרים. להלן פירוט העקרונות המרכזיים:

הכבוד האנושי כערך עליון (Artikel 1)

• הכבוד האנושי הוא חסין: החוקה הגרמנית קובעת כי "הכבוד האנושי הוא בלתי ניתנת להפרה" (סעיף 1). הכבוד האנושי עומד מעל לכל והגנה על זכויות האדם היא עיקרון יסוד במערכת המשפטית של גרמניה.
• כל פעולה של המדינה או של פרטים חייבת לכבד את הכבוד האנושי.
• כל פגיעה בכבוד האדם, כולל אפליה, רדיפה או פגיעות גופניות, אסורה באופן מוחלט.

המדינה הדמוקרטית (Artikel 20)

• דמוקרטיה ישירה ונציגותית: גרמניה היא מדינה דמוקרטית, שבה העם בוחר את נציגיו בפרלמנט (הבונדסטאג) ובמוסדות המקומיים. הבחירות הן כלליות, חופשיות, שוויוניות וסודיות.
• שלטון החוק: המדינה נשלטת על ידי עקרונות של שלטון החוק, המפנים את כל פעולתה לפיה כל החלטה או פעולה ציבורית חייבת להיות מבוססת על דין.
• החוק העליון: חוקה זו מחייבת את כל הגופים השלטוניים, החל מהפרלמנט ועד השלטון המקומי.
• הפדרליזם: גרמניה היא מדינה פדרלית, שבה יש סמכויות לחלק מהמדינות הפדרליות (Länder) לצד הסמכויות של המדינה הפדרלית. כל מדינה פדרלית יש לה חוקה משלה, אך היא כפופה לחוק היסוד.

הזכויות הבסיסיות של האדם (Artikel 2 – 19)

• חופש אישי: כל אדם בגרמניה זכאי לחופש ולכבוד אישי. כל פגיעה בזכויות האדם, במיוחד בזכות לחיים, חירות, וביטחון אישי, אסורה.
• חופש הביטוי, ההתאגדות וההפגנה: כל אדם זכאי לחופש ביטוי, חופש הדת, חופש ההתאגדות והזכות להפגין. זכויות אלו נחשבות לבסיס הדמוקרטיה.
• זכות לפרטיות: כל אדם זכאי לפרטיות, הגנה על חייו האישיים, ביתו, ותקשורתו. המדינה אינה רשאית להתערב באופן שרירותי בחיים האישיים של האזרח.

הסוציאליזם החוקתי (Artikel 20)

• המדינה כמדינה סוציאלית: גרמניה מחויבת לעקרונות של סוציאליזם חוקתי, שמטרתו להבטיח רווחה כלכלית לאזרחיה ולספק אמצעי מחיה ראויים, במיוחד עבור קבוצות פגיעות בחברה (כמו קשישים, עניים, נכים).
• המדינה אחראית ליצור מערכת בריאות ושירותים ציבוריים שמסייעת לאזרחיה במצוקה כלכלית.

החוקה כגוף דינמי (Artikel 79)

• החוקה ניתנת לשינוי: סעיף 79 קובע כי ניתן לתקן את חוק היסוד, אך לא ניתן לשנות את עקרונותיו המרכזיים, כמו כבוד האדם, הדמוקרטיה, או הפדרליזם. כל תיקון לחוקה חייב להתבצע בהסכמה רחבה.
• תיקונים לא חוקתיים: יש מגבלות על תיקונים לחוקה, כך שאין לשנות את האופי הדמוקרטי של השלטון או את עקרונות זכויות האדם.

הפרדת הרשויות (Artikel 20)

• הפרדת רשויות ברורה: החוקה קובעת שהשלטון בגרמניה יחולק לשלוש רשויות: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת. כל אחת מהרשויות מבצעת את תפקידה באופן עצמאי, ולכל אחת יש מנגנונים של איזון ושליטה (Checks and Balances) המונעים ריכוז כוח בשלטון אחד.
  • הרשות המחוקקת: הבונדסטאג והבונדסראט אחראים לחוקק חוקים ולהבטיח את פעולתה התקינה של מערכת השלטון.
  • הרשות המבצעת: הממשלה הפדרלית, בראשות הקנצלר, אחראית ליישום החוקים וההנחות שנקבעות על ידי הבונדסטאג.
  • הרשות השופטת: מערכת המשפט, עם בית המשפט החוקתי הפדרלי בראשו, מפקחת על חוקיות הפעולות השלטוניות ומבטיחה שהן יהיו תואמות לחוקה.

הגבלת השלטון

• עקרון שלטון החוק: כל פעולה של המדינה חייבת להתבצע על פי החוק. כל רשות לא רשאית לחרוג מהחוק או לפגוע בזכויות האזרח ללא הצדקה משפטית.
• החוק יוצר מנגנונים של פיקוח ושליטה על פעולתה של המדינה: עקרונות של פיקוח ובקרה על ידי הגופים השונים — בין אם מדובר בבחירות, עתירות לבית המשפט החוקתי או מערכת פיקוח פנימית של בתי משפט רגילים.

הזכות לעתור לבית המשפט החוקתי הפדרלי (Artikel 93)

• כל אזרח או קבוצת אזרחים זכאים לעתור לבית המשפט החוקתי הפדרלי אם הם חושבים שזכויותיהם נרמסו על ידי פעולה של המדינה.
• החוק מאפשר עתירות ישירות לבית המשפט החוקתי גם על פעולות של השלטון המקומי והפדרלי, וזהו מנגנון בקרה חשוב במערכת הדמוקרטית.

המדינות הפדרליות

החוקה הגרמנית, קובעת את המבנה הפדרלי של גרמניה ומסדירה את חלוקתה המנהלית, את מערך היחסים בין השלטון הפדרלי לבין המדינות הפדרליות (הLänder) ואת סמכויותיהם. החוקה מבטיחה שמירה על האופי הפדרלי של המדינה, תוך שהיא מספקת איזון בין השלטון המרכזי (הפדרלי) לשלטון המקומי (המדינות הפדרליות).

הסעיפים הרלוונטיים בחוק היסוד שמסדירים את המערכת הפדרלית, את סמכויות המדינות הפדרליות והשלטון הפדרלי, מרוכזים בעיקר בפרק 20, 30 ו-70 עד 82 של החוקה, בנוסף לעקרונות של שלטון החוק, זכויות האזרח ושלטון החוק.

הפדרליזם בחוקה הגרמנית

סעיף 20 - עקרונות המדינה הפדרלית

סעיף 20 של חוק היסוד מגדיר את עקרונות המדינה כמדינה דמוקרטית, רפובליקנית, פדרלית ומשפטית. הפדרליזם (חוקת המדינה הפדרלית) נוגע לארגון המדינה על פי מחוזות או מדינות פדרליות (ה-Länder).

הסעיף קובע:

• שלטון החוק: כל פעולה של המדינה חייבת להיות מבוססת על דין.
• הפדרליזם: גרמניה מחולקת ל-16 מדינות פדרליות (Länder), שכל אחת מהן יש לה חוקה משלה ומסוגלת לקבוע חוקים בתחום סמכותה, כל עוד לא מדובר בנושאים המנוגדים לחוק הפדרלי.

החלוקה המנהלית: המדינות הפדרליות (Länder)

גרמניה מחולקת ל-16 מדינות פדרליות (Länder), שכל אחת מהן בעלת חוקה משלה, אולם יש חובת כפיפות לחוק היסוד הפדרלי.

סעיף 30 - סמכויות המדינות הפדרליות

סעיף זה קובע את העיקרון של הסמכות של המדינות הפדרליות. כל סמכות שאינה נמסרה במפורש לשלטון הפדרלי נשארת בידי המדינות הפדרליות.

• המדינות הפדרליות יכולות לקבוע חוקים בתחומים שלא נמסרו בלעדית לשלטון הפדרלי, ובכך יש להן אוטונומיה מסוימת בנושאים מסוימים.
• לדוגמה, חוקי חינוך וחוקי משטרת מדינה נמצאים תחת סמכות המדינות הפדרליות.

סעיף 70 - סמכויות המדינות הפדרליות

• הסמכויות לא מוגדרות במפורש בחוקה: כל סמכות שלא ניתנה במפורש לשלטון הפדרלי, שייכת למדינות הפדרליות.
• עקרון השמירה על סמכות המדינות: החוק הפדרלי לא רשאי להתערב בסמכויות המקומיות של המדינות הפדרליות אם הסוגיה לא נמסרה באופן ברור לשלטון הפדרלי.

סעיף 71 - סמכויות במדינות

מדינה פדרלית יכולה לשמור על סמכויות ברוב תחום פעילותה, למשל במדיניות חינוך, בריאות, משטרת מדינה, ורווחה, כל עוד נושא זה לא נמסר באופן בלעדי לשלטון הפדרלי.

ההשפעה של השלטון הפדרלי על המדינות הפדרליות

סעיף 72 - חוקים פדרליים חלים במדינות

סעיף זה קובע כי השלטון הפדרלי יכול לקבוע חוקים בתחום מסוים שיחייבו את המדינות הפדרליות. לדוגמה, החוקה הפדרלית מחייבת חוקים במדינות בכל הנוגע ל:

• מדיניות חוץ
• הגנה צבאית
• חוקים כלכליים
• מדיניות האזרחות

המדינות הפדרליות יכולות לא לקיים את החוקים הפדרליים בנושאים מסוימים אם יש להן מדיניות חוקים עצמאית, אך במקרה כזה נדרשת הסכמה של המוסדות הפדרליים.

המוסדות המשותפים: הבונדסראט

הבונדסראט (Bundesrat) הוא המוסד שבו נציגי המדינות הפדרליות פועלים באופן ישיר על החקיקה הפדרלית.

הבונדסראט – מהות ותפקיד

• הבונדסראט הוא הגוף שמייצג את המדינות הפדרליות בשלטון הפדרלי. כל מדינה פדרלית שולחת נציגים (משרדי המדינה) לבונדסראט. ככל שמדינה גדולה יותר, כך יש לה יותר נציגים.
• תפקידו של הבונדסראט: לשתף פעולה עם הבונדסטאג (הפרלמנט הפדרלי) בחוקק חוקים המשלבים את הצרכים הפדרליים והאינטרסים של המדינות הפדרליות.
• הבונדסראט יכול להציע חוקים, לדחות חוקים ולספק תובנות במגוון תחומים, במיוחד במקרים של נושאים השפעתם על המדינות הפדרליות, כמו חינוך, בריאות או מיסוי.

המרחב הפדרלי ושיתוף פעולה בין השלטון הפדרלי לבין המדינות

סעיף 91 – שיתוף פעולה בין הממשל הפדרלי לבין המדינות הפדרליות

• החוקה הגרמנית מעניקה מימון ושיתוף פעולה בין הממשל הפדרלי לבין המדינות הפדרליות בנוגע לנושאים חברתיים וכלכליים.
• המדינה הפדרלית אחראית לתמוך במדינות הפדרליות בניהול תחומים מסוימים, אך המדינות הפדרליות יכולות לקבל סמכויות מלאות בתחום ניהול החינוך המקומי.

איזון בין השלטון הפדרלי לשלטון המקומי (Länder)

הפדרליזם הגרמני מבטיח איזון בין השלטון הפדרלי לשלטון המקומי (המדינות הפדרליות), כאשר כל אחד מהם פועל בתחום הסמכויות שניתנו לו בחוקה. ישנם מקרים שבהם:

• השלטון הפדרלי מנחה את המדינות הפדרליות במקרים של מדיניות חוץ או ביטחונית.
• המדינות הפדרליות נשארות אחראיות למערכת החינוך, למערכת הבריאות ולקביעת תקנות או חוקים הנוגעים לניהול המקומי של המדינה.

כחלק מהאיזון הזה, גם יש מקום לפשרות ופשרות פוליטיות בין השלטון הפדרלי לבין המדינות הפדרליות, במיוחד בהליכי החקיקה, שבהם יש למוסדות הפדרליים ולמדינות הפדרליות השפעה ישירה.

פסקי-דין מבית המשפט החוקתי הפדרלי (Bundesverfassungsgericht)

בגרמניה, בית המשפט החוקתי הפדרלי מפקח על החוקה והאחראי להבטיח כי החוקים הפדרליים תואמים את עקרונות החוקה. כל שינוי בסמכויות של המדינות הפדרליות עלול להיבחן על ידי בית המשפט החוקתי הפדרלי, במקרה של טענות שהסמכויות לא מיועדות לחוקי הפדרליזם.

המוסדות חוקתיים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בית המשפט החוקתי הפדרלי (Bundesverfassungsgericht)

בית המשפט הפדרלי לחוקה הוא מוסד שתפקידו להבטיח כי נוהלי החקיקה והמשפט עולים בקנה אחד עם החוקה הגרמנית.

המשרד הפדרלי להגנת החוקה (Bundesamt für Verfassungsschutz, BfV)

המשרד הפדרלי להגנת החוקה הוא הארגון הגרמני לביטחון פנים האחראי לפיקוח ומודיעין פנימי. הארגון, הכפוף לקנצלר גרמניה באמצעות משרד הפנים, הוקם ב-1950 כדי לפקח על פעילויות מרגלים מגרמניה המזרחית וסיכול ריגול סובייטי בגרמניה המערבית. מטה הארגון נמצא בברלין הבירה לאחר שהועבר לשם באחרונה מהמטה בקלן, ששימש מרכז הארגון מאז הקמתו ועד 2009.

בכל אחת מ-16 ממדינות הפדרציה הגרמנית קיים משרד ממלכתי להגנת החוקה (Landesamt für Verfassungsschutz), שהוא הסניף האזורי של הארגון.

התיקונים לחוקה

מאז שהחוק הוסמך, הוא עבר תיקונים רבים, שמטרתם להסתגל לשינויים פוליטיים, חברתיים וכלכליים:

1. תיקונים בעשור הראשון: תיקונים שונים עסקו בבעיות כמו זכויות המיעוטים, זכויות נשים, זכויות ההגירה והפליטים.
2. איחוד גרמניה (1990): החוקה שונתה כדי לכלול את המדינות הפדרליות של גרמניה המזרחית, אשר הפכה לחלק מהרפובליקה הפדרלית.
3. תיקונים בתחום זכויות האדם והגנת הסביבה: חוקים שהוספו על מנת להדגיש את חשיבות הזכות להליך משפטי הוגן, הגנת זכויות עובדים וחשיבותה של הגנת הסביבה.

ראו גם

• פוליטיקה של גרמניה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חוקת גרמניה בוויקישיתוף

• טקסט מתורגם של החוקה (זכויות היסוד) מאת רועי בר (בעברית)
• ישי פלג על בסיס ספרו של ג'ורג' פאקר, ‏"שיחה עולמית - גרמניה 1949 : החוקה שאחרי", השילוח, גיליון 15, יוני 2019
• טקסט מקורי של החוקה (בגרמנית)
• טקסט מתורגם של החוקה (באנגלית)
• מאמר על חוקת גרמניה באתר "אלכסון", מאת ד"ר רועי בר, 28 בפברואר 2023